הקורונה שינתה את העולם, הגיעה הזמן שגם חוקי העבודה יותאמו לכך

מחלת הקורונה והשלכותיה: עולם התעסוקה והאתגר שבהכרה כתאונת עבודה

כבר שנים רבות מתמודדת האנושות עם מגיפות ועם ההשפעות החברתיות והכלכליות שלהן. אבל רק בשנה האחרונה, עת שתקפה מגיפת הקורונה את החברה ושינתה לחלוטין את חייהם של מיליוני אנשים בישראל ובעולם, התגלו המערכות החברתיות והכלכליות במערומיהן.

ההסכם החברתי בין המדינה לאזרחיה חשוף תמיד, גם בשגרה, אך כאשר מגיע משבר גדול – במיוחד כזה שאינו קונפליקט צבאי – מה שנחשף הוא לעיתים כישלון קולוסאלי. מצב זה מצביע על הצורך לפתוח את אותו חוזה, לארגן מחדש את המדינה ומוסדותיה, ואף לבחון את שדרת הניהול שלה.

כשהווירוס פוגש את מקום העבודה

במגיפה הנוכחית, נחשף עולם העבודה וחוקיו למצב של משבר, ואדוותיו מכות בכל הקשור אליו: באופני העבודה, בספקי השירותים השונים, ובמיוחד ביחסי עובד-מעביד. במשבר הנוכחי, עולם תאונות העבודה, הנחשב לרוב לאפרורי בזמן שגרה, מקבל את מלוא תשומת הלב – ולו רק בגלל שהווירוס התוקף את האוכלוסייה יכול להיחשב, בתנאים מסוימים, כתאונת עבודה.

על מנת שאדם יוכל להיות מוכר ככזה שעבר תאונת עבודה ולקבל פיצוי על כך, עליו להוכיח לרשויות כי ההידבקות שלו בקורונה הייתה קשורה לעבודתו. בשלב זה רבים מבינים את הצורך להיעזר בשירותיו של עורך דין תאונות עבודה, שכן בעולם העבודה החדש, בו המונים עובדים מהבית, הגבול בין המשרד לבית נעלם וקשה מאוד להוכיח היכן התרחשה ההדבקה.

עובדים חיוניים מול עובדים מהבית

במקצועות חיוניים, כמו אנשי סגל רפואי או עובדי תעשיית הקמעונאות, יכולת ההוכחה היא יחסית פשוטה. עובדים אלה פוגשים מאות ולעיתים אלפי אנשים שונים, ולכן ההסתברות שנדבקו במקום העבודה גבוהה משמעותית.

לעומת זאת, עבור עובדים שנשארים לעבוד מהבית, יכולת ההוכחה שואפת לאפס. אין יכולת להוכיח מתי אירעה ההדבקה – האם בשעות העבודה או לאחריהן? ומהן בכלל שעות העבודה המוגדרות כאשר עובדים מהבית?

בעיה נוספת מעבר לקושי ההוכחתי היא גובה ומשך הפיצוי. החוק בישראל מגדיר זכאות לקבלת פיצויים תאונת עבודה (דמי פגיעה) למשך 91 ימים לכל היותר, כאשר גובה הפיצוי עומד על 75% משכר הברוטו. אך במקרה של אי-הכרה במחלה כתאונת עבודה, ייאלץ העובד לנצל את ימי המחלה הצבורים שלו ולהישאר בסופו של דבר ללא פרנסה ראויה.

ההשלכות הנפשיות וההגנה מפני פיטורין

וגם זה לא סוף הסיפור. ההשפעות של מחלת הקורונה יכולות לבוא לידי ביטוי לא רק בפן הפיזי אלא גם בפן הנפשי. אנשים – הן בריאים והן כאלו שנדבקו והבריאו – מדווחים על חרדות רבות: חרדות כלכליות, חברתיות, ופחד מההידבקות עצמה והשלכותיה.

פוסט-טראומה, למשל, מוכרת כעילה לקבלת אחוזי נכות מביטוח לאומי. אבל שוב, האתגר החדש מציב סימני שאלה על אופן הביצוע והאם המערכות יודעות לטפל בסוג כזה של תביעות. חשוב לזכור כי הליך פיטורין אסור במהלך חופשת מחלה המוכרת כתאונת עבודה, אך אם המחלה אינה מוכרת ככזו, העובד חשוף למצב בו יהיה גם חולה וגם יאבד את פרנסתו.

דרושה הסדרה ממשלתית דחופה

מדינת ישראל והרשויות המטפלות מטעמה, לצד ההיערכות הבריאותית והכלכלית, מחויבות להידרש ולהסדיר גם את עולם העבודה. העולם משתנה תדיר בכל תחום, וביתר שאת בעת מגיפה שכזו. מקבלי ההחלטות יכולים במספר פעולות פשוטות להקל על אזרחים הנעים בתחום האפור של עולם התעסוקה, להכיר ברבים מהם כנפגעי עבודה, ולמנוע מצב שבו הם נשארים ללא פרנסה.